עיר שכזו אחי ורעי לא ראיתם אפילו בחלום. מהלכים אתם ברחובותיה ואין אתם יודעים על מה להשתומם תחילה ועל מה להשתומם בסוף".
יש לי סימפטיה לאנשים שמתרגשים בתל אביב, עיר בלתי מרגשת, מאורת טיח נואשת, נדנדת פח רועשת, יש לי סימפטיה לאנשים מתייאשים בתל אביב"
"וכמו שהעיר ניו-יורק היא מסמנת את השער הראשי לכניסה לאמריקה, כך עלינו לשכלל את עירנו, והיא תהיה בזמן מן הזמנים לניו-יורק הארץ-ישראלית"
"פתאום הרגשתי את הים. התנפל עלי ברֵיחו ובלחוּתוֹ ובהמולת גליו. הים! רק כמה שעות שלא הייתי לידו, וכבר התגעגעתי. אהבתי אותו מאוד (כבר סיפרתי); אפילו שהייתי ירושלמי, ידעתי לשחות כמו תל אביבי. בכל הזדמנות הייתי משכנע את גבי לנסוע לים, והיא הייתה צוחקת עלי, איך אני מתחיל לפרפר מהתרגשות כבר בכיכר דיזנגוף, כמו דג שברח מאקווריום בירושלים, ובעוד רגע ישוב לביתו האמיתי"
"מיפו נסענו לתל אביב, ואחרי השמיים הכחולים והשוק עם הצבעים החזקים והריחות העזים, אני זוכר את הדרך, את התדהמה לגלות שגם העצים כאן הם אחרים. במקום העצים הכבדים, הקדורניים, שהיו במקום שבו נולדתי, פה אפילו העצים נראו לי ירקרקים ורכים וקלים. והעיר תל אביב, עם שוטרים עבריים, והאנשים עם חולצות קצרות ומכנסיים קצרים, וכולם דיברו עברית. אם ישראל הייתה חלום, אז במקרה הזה המציאות הייתה יפה יותר מהחלום."